נשימה עם ילדים

זו מתנה עצומה ללמד את הילדים לשים לב לנשימה. אפשר לעשות את זה כמעט בכל גיל ולא באופן דידקטי...

הנשימה מהווה עוגן לקיום שלנו מעצם היותה. הפעולה הראשונה של תינוק בעולם, היא הכנסת אוויר פנימה ומאותו רגע, הנשימה תלווה אותו עד סוף ימיו. כיום, לא חסר מידע על היתרונות בשימת לב לנשימה. מילים גדולות כמו מדיטציה, מיינדפולנס, ויפאסנה, כולן מתודות שמבקשות לשים לב לפעולה הבסיסית ביותר בגוף האדם, כניסתו של אוויר ויציאתו. 

כשמתחילים לשים לב לתנועת הנשימה שמים לב להרמוניה, לעצירה, למחזוריות, לאחזקה, למלאות, לריקות, לרגשות וכיצד הן משפיעות על הנשימה (ולהפך), לתנועה וכיצד היא משפיעה על הנשימה ולעוד עולם שלם שמסתתר בתוכה והוא אישי והוא שייך לכל אחד באשר הוא. 

 

לרוב, ילדים מתבקשים לעצור ולנשום דווקא ברגעי סערה, שהכי קשה להם לעשות זאת. ילד נמצא בהווה, כשהוא נסער, העולם סוער. בעיתים אלו הבקשה לעצור ולנשום אינה נתפסת בכלל בתודעתו, כי היא כל כך רחוקה מהמקום בו הוא נמצא באותו הרגע. עם זאת, כמו כל דבר, התרגול משריש הבנה עמוקה, פנימית-גופנית בנפשו של כל אחד. ועל כן החשיבות בהכנסת הנשימה לחיי היומיום, לזמנים של סתם ושל שגרה. ללמד את הילד לשים לב, שתהיי לו אפשרות לראות עצמו בנחת, שתהיה לו אפשרות להפוך מתודה למציאות חיים, שתהיה לו אפשרות להשוות בין מצבים של רגיעה ואי רגיעה ואולי אפילו, ילמד לקחת פסק זמן ברגעי הצפה. 

 

מתן תשומת לב לנשימה יכול להתבצע במשחקיות ומתוך סקרנות. במילים אלו בכוונתי להציע דרכים להכניס את הנשימה אל תוך חייכם בצורה אינהרנטית ומהנה ועם הזמן, לראות את הקסם נרקם.

 

ניפוח בלונים

מתאים גם לילדים הצעירים יותר לוקחים שאיפה יחד (ניתן לספור את משך השאיפה עם אצבעות הידיים), בנשיפה, מנפחים בלון דמיוני ורואים אותו גדל בין ידינו. כל בלון אפשר לנפח בשלושה רצפים של שאיפה-נשיפה ולסיום, קושרים את הבלון ומניחים בצד. ניתן לנפח מספר בלונים בזה אחר זה ובכך לייצר רצף.

נשימת נחש

מתאים לילדים הצעירים וגם לגדולים יותר. לקחת שאיפה עמוקה של 5 ספירות (ניתן לספור את משך השאיפה עם אצבעות הידיים), בהוצאת אוויר להשמיע סססססססססס. משך הנשיפה ארוך ממשך השאיפה.

נשימת נקר

מתאים לילדים הגדולים יותר, בעלי יציבות וקואורדינציה. מתחילים בעמידה זקופה, כאשר כפות הרגליים מעט רחבות מרוחב אגן. לקחת כמה נשימות טבעיות על מנת להתמקם. לשלב את הידיים וליישרן מול בית החזה. בשאיפה, למתוח את הידיים אל מעל הראש, בנשיפה להוציא אוויר תוך הורדת הידיים אל בין פיסוק הרגליים ושמיטת פלג הגוף העליון מטה. לחזור על כך שוב ולראות את החיבור שנוצר בין התנועה לנשימה והתחושה שמתהווה בגוף.

דנה פאר היא אמא של רובי ודנול של כל הילדים.
את התואר הראשון שלה עשתה בפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה ואת התואר השני שלה בטיפול בתנועה בסמינר הקיבוצים.
בעברה מעל 20 שנות ריקוד ובשנים האחרונות מתרגלת יוגה, ומתודות תנועתיות חופשיות יותר ובעלות אוריינטציה טיפולית.

צריך עזרה?
Powered by